עובדיה אלון נ' ה פניקס חברה לביטוח בע"מ - פסקדין

פסק דין

מבוא וטענות הצדדים

לפניי תובענה לתגמולי ביטוח בגין אבדן כושר עבודה שנגרם לתובע עקב תאונה מיום 1.10.06.

התובע טוען כי ביום 27.9.06 נועד עם סוכן ביטוח של הנתבעת, וחתם על מסמכים שלפיהם, ולפי הסבריו של הסוכן, נכרת בינו לבין הנתבעת חוזה ביטוח שתקפו למפרע מיום 1.9.06, ללא החרגות.

הנתבעת כופרת באמירות שייחס התובע לסוכן, וטוענת כי המסמכים לא היוו חוזה ביטוח אלא הצעה לביטוח, אשר קובלה לאחר יום התאונה הנדונה, בשינויים כלהלן: נקבע בפוליסה שהפיקה הנתבעת כי תחילת תקופת הביטוח היא יום 1.10.06; והוחרגו הפגימות שנגרמו עקב התאונה הנדונה.

בתצהיר מטעמה אין הנתבעת נוקבת בתאריך הקיבול של חוזה הביטוח הנדון. אולם, היא מציינת כי התשלום הראשון של דמי הביטוח, שהיווה לטענתה תנאי מתלה לתחילת תוקפה של הפוליסה, נעשה ביום 25.10.06. כמצוין ברשימה לפוליסה – היא הופקה ביום 22.10.06.

המחלוקת בענייננו מתמקדת, אפוא, בשאלה אם התאונה הנדונה מחוסה בחוזה הביטוח הנדון.

בשל הצורך והחובה לחסוך זמן שיפוטי, דנתי רק באלו מבין הטענות והראיות שאותן ראיתי כנחוצות להכרעה. יש לגזור הסדר-שלילי לגבי השאר.

דיון והכרעה

כללי

צודקת הנתבעת כי חוזה, לרבות חוזה-ביטוח, נכרת בדרך של הצעה וקיבול; וכי, ככלל, בטרם ביצעה קיבול להצעה של מבוטח – לא נכרת חוזה הביטוח.

אמנם, צודק התובע כי קיים אי-נחת במצב שבו המבוטח אינו יודע אם ומתי יתחיל ליהנות מחיסוי ביטוחי, משום שהדבר תלוי בהתגלגלותה של הצעתו במשרדי המבטחת.

מצב-דברים זה אינו תואם את הדגם המקובל בחוזים צרכניים, כלהלן: הספק מציע הצעה, לאחר שקדם ובדק את ההיבטים הנחוצים לו (כגון שטח הקירות לצביעה או כמות הרהיטים להובלה); הלקוח משווה בינה לבין הצעות אחרות ועושה 'קיבול' להצעה שישרה בעיניו.

לכאורה, ראוי היה שדגם זה ישלוט גם בחוזי-ביטוח: מבטחים יציעו מוצרים ביטוחיים, והמבוטחים ישוו הצעות ויעשו 'קיבול' לאחת מהן. בידוע כי כך נוהגים, לדוגמא, בשוק ביטוחי הרכב. בהתאם לכך, ביישום לענייננו, לכאורה היה ראוי כי מתעניינים בביטוח-חיים ייפנו למבטחים בהזמנה להציע להם הצעות-לביטוח; המבטחים יבדקו את ההיבטים הנחוצים, כגון מצב רפואי ועיסוקים מסוכנים, ובהתאם לכך יציעו 'הצעות', שבהן מגולמים תנאיו העיקריים של החוזה – לרבות החרגות ותעריפים מיוחדים; והמתעניינים יעשו 'קיבול' להצעה המועדפת.

אולם, חוק חוזה הביטוח אינו מחייב את הדגם האמור. לפיכך, בהנחה שהמבוטח מודע למצב-הדברים כהווייתו, ומבין כי בחתימתו על הטפסים שמגיש לו סוכן הביטוח הריהו מגיש 'הצעה' וממתין ל'קיבול' מאת חברת הביטוח, ובינתיים אין הוא נהנה מחיסוי ביטוחי – אין מדובר במצב-דברים בלתי תקני.

העולה מן המקובץ כי ענייננו אינו עשוי להיחתך על ידי קביעות עקרוניות וגורפות. יש להתחקות אחר הנסיבות הקונקרטיות, ולבחון את השלכותיהן המשפטיות. לבחינה זו נעבור עתה.

הסתמכות

אקדים ואומר כי אין בענייננו מצב מיוחד של הסתמכות התובע על מצג מטעם המבטחת, ושינוי מצבו לרעה עקב המצג. התובע הודה כי כלל לא היה "לחוץ" להחיש את הליך הכריתה של חוזה הביטוח. לו בו היה הדבר תלוי – היה הדבר נדחה ל"אחרי החגים"; קרי: עד לאחר קרות התאונה הנדונה [עדותו בפרוטוקול, עמ' 9, בעיקר שורה 21]. כמו כן, התובע שלל קיומה של פוליסה אחרת שנועדה להיות מוחלפת-תוך-רציפות-ביטוחית על ידי הפוליסה הנדונה [הסעיף הרלבנטי בטופס ההצעה לביטוח, עמ' 7, שצורף כנספח לתצהיר התובע].

אולם, גם בהיעדר הסתמכות מיוחדת, יש לקבוע מתי עבר הסיכון הגלום במקרה הביטוח מן המבוטח למבטחת. אם מסקנתו של הניתוח החוזי והביטוחי היא שהסיכון עבר לפני קרות מקרה הביטוח – רשאי המבוטח ליהנות מכך; אפילו לא הסתמך על כך מלכתחילה.

מה אמר הסוכן לתובע ביום 27.9.06?